אתמול בין השעה 19-22 היינו אמורות לחכות לשיחה מביה״ח אסותא כדי שיתקשרו ויודיעו לי מתי בדיוק תבוצע השאיבה, ובהתאם מתי עליי להזריק את ה-4 האחרונים, כדי שיהיו בדיוק 30 שעות או משהו כזה. פעם קודמת קבעו לי שעה הגיונית ונורמטיבית להגיע אליה בצום לקראת הרדמה כללית, משהו כמו 7-8 בבוקר, אז הייתי בטוחה שזה יהיה המצב, ולכן חשבתי שזה רעיון טוב לתת לאשתי לענות להם לטלפון בזמן שאני התעלפתי אחרי ה-3 דקירות הקודמות.
בפועל מה שקרה זה שתיאמו לי את הניתוחון הארור הזה לשעה 15:30, כאשר אני צריכה להיות בצום משעה 9:00. התבאסתי נורא אבל ככל שהזמן עבר והבנתי שאצטרך גם להתמודד בגבורה ברחובות ת״א ובביה״ח לא רק בלי מזון או שתייה אלא גם בלי אף אחת מתרופות המרשם שלי, שלא לדבר על הקנאביס הרפואי היקר ללבי ולשכלי, התבאסתי עוד יותר, וגם כעסתי עליה שהיא לא התעקשה בשבילי לקבל שעה הגיונית יותר. היא אמרה שביקשה מהם ואמרו לה שאין, ואני אמרתי לה שאם הייתה נותנת להם את רשימת האבחנות והתרופות שאני נמצאת עליהם, כנראה שהיו אומרים לה שיש, כי יש סיבה שזה נקרא פטור מתור, וגם במוסדות רפואיים אף אחד לא ירצה שאקיא על איזו בחורה רנדומלית בתור רק כי מישהו פוצץ בחורה אנדומטריוטית ופטסדית בהורמונים ואמר לה שהיא לא יכולה לקחת פראמין.
היום היה עוד טופס שהייתי צריכה לחתום עליו ולא ידעתי איפה, כי היה כתוב רק ״שם האישה:״ ו״שם הבעל:״, וזה עוד היה טופס מטעם החברה שדרכה אנחנו עושות את התהליך בגיאורגיה, יעני חצי מהלקוחות שלהם להט״בים אם לא יותר. שרון שאלה את הבחור בקבוצת הוואטסאפ המשותפת שלנו מי אמורה לחתום על הטופס, בשל חוסר הבהירות, והוא רק ענה ״שתיכן״, ואז נתתי לו פיסה מדעתי והוא התנצל ואמר שהם עובדים על לשנות את הטופס. בתחת שלי לשנות את הטופס. כל המדינה המזדיינת הזאת טפסים עם ״שם האישה:״ ו״שם הבעל:״, כאילו שבכלל מישהו לוקח פה בעלות על משהו.
אני מתבכיינת.
אני רוצה לומר שזה ההורמונים אבל יש מצב שזו גם המציאות.
התרחקתי ממנה, עכשיו אני בחדר, צופה באיזה משהו באייפד והיא בסלון, צופה באיזה משהו בטלוויזיה. היתרון המובהק שלה הוא שהיא יכולה לעשן שם ואני כלואה כאן נטולת סמים. אני רוצה להיות קרובה אליה, אבל אני רחוקה, הראש שלי במקום אחר. אני רוצה לטבוע בתוך איזו סדרת טלוויזיה, להצליח לבנג׳נג׳ משהו כמו פעם, אבל שומדבר לא נקלט, שומדבר לא מצית עניין, שומדבר לא שווה יותר מחצי דקה של בהייה. קראתי את אותו הפרק בספר שוב ושוב ושוב והגעתי למסקנה שאין לי מושג מה קרה בו, התכתבתי עם חברה והיא שלחה לי ספר ילדים חמוד וחיבוק מרחוק, התכרבלתי עם הכלבה, יצאתי לחצר, קפאתי מקור, חזרתי למיטה.
אני חסרת מנוחה.
הלוואי ויהיה כבר מחר ב-16:00 אחה״צ.
כמו אצל הסטרייטים 